טיפול בילדים ובנוער

ילדים ובני נוער פונים ומופנים לטיפול ממגוון רחב של סיבות:
קשיים רגשיים כמו חרדה, דכאון, פוסט טראומה, ערך עצמי נמוך ועוד; קשיים התנהגותיים כמו התנהגות תוקפנית ומתנגדת, או התנהגות מופנמת וסגורה; קשיים חברתיים, ביניהם קושי ליצור קשרים חברתיים משמעותיים, קושי בהבנה של מצבים חברתיים ובהתנהגות חברתית מותאמת, נידוי חברתי; קשיים ביחסים בתוך המשפחה, ועוד.

בתוך כך, ילדים אשר מתמודדים עם ליקויים התפתחותיים או נרכשים כתוצאה של מחלות או תאונות, עשויים להתמודד עם אתגרים נוספים, כמו קשיים בביצוע פעולות יומיומיות שגרתיות,  כאבים פיזיים, צורך לשתף פעולה עם  תהליכים רפואיים שנועדו לשפר את המצב ומעורבות רבה יותר של דמויות מטפלות בחייהם.  אתגרים אלו יכולים להשפיע על השגת יעדים תואמי גיל ועל השגת תחושה של עצמאות:
החל מפעילויות ביתיות כמו לקיחה עצמאית של כוס מארון הכוסות , צחצוח שיניים מול המראה, קריאה מהנה בספר או משחק משותף בפלסטלינה ; ועד השתתפות בפעילויות חברתיות כמו משחק תופסת עם ילדים אחרים או השתתפות בפעילות של תנועת נוער.
המשמעות של האתגרים הגופניים הללו איננה שילדים עם לקויות שונות אינם יכולים להשיג יעדים תואמי גיל ולהיות שותפים מלאים לפעילויות עם בני גילם, אלא שכדי לעשות זאת עליהם להשקיע מאמץ, נכונות, יצירתיות, ופעמים רבות להסתייע בעזרים ובהתאמות של הסביבה לצורך כך.  ללא פתרונות יצירתיים והשקעת מאמץ, הליקוי ההתפתחותי או הנרכש הופך למגבלה של ממש. מגבלה זו עשויה להוציא את הילד מתוך קבוצת בני גילו ולמנוע ממנו לממש את יכולותיו.
בנוסף לקשיים הפיזיים, הקוגניטיביים או החושיים שעשויים לפגוע ביכולת להשתתף ולהיות חלק מקבוצת בני הגיל,
פעמים רבות ההתמודדות עם לקות גופנית כוללת גם דרישה להתמודד עם תגובות לא נעימות ולא מבינות של הסביבה,
וגם עם השלכות רגשיות של התמודדות מתמשכת עם קושי, מאמץ ותחושת אחרות.

הטיפול הפסיכולוגי עם דגש שיקומי נועד לתת מענה להיבטים השונים הרגשיים, ההתנהגותיים, הסביבתיים, המשפחתיים והחברתיים. בהתאם לאתגרים המרכזיים העולים בזמן הפניה לטיפול או במהלך הטיפול, נבנית תכנית טיפולית אשר כוללת לרוב טיפול פרטני עם הילד, עבודה טיפולית עם ההורים ובמידת הצורך התערבויות עם גורמים נוספים בסביבה (בית הספר, מטפלים גופניים אחרים, הפניה לייעוץ פסיכיאטרי ועוד).
כיוון שלעתים קרובות הילד לא יזם את הפניה לטיפול, השלב הראשון בטיפול הפרטני עימו הוא שלב יצירת קשר ובניית אמון הנדרשים לצורך המשך העבודה הטיפולית. בנוסף, שיטת הטיפול משתנה מילד לילד ומותאמת ליכולותיו המילוליות, קוגניטיביות, פיזיות ורגשיות וכן לשלב ההתפתחותי שבו הוא נמצא. שיטת הטיפול יכולה לכלול משחק יצירתי, רגשי או חברתי או שיח מילולי. העבודה הטיפולית עם ההורים היא אבן יסוד בטיפול של ילדים ובני נוער, ותדירותה משתנה בהתאם לצורך הטיפולי ונעה בין פגישות שבועיות לפגישות בתדירות נמוכה יותר.