נוירופסיכולוגיה שיקומית

הנוירופסיכולוגיה השיקומית מתמקדת בעבודה עם אנשים אשר מתמודדים עם פגיעות מוחיות בעקבות מחלות 
(גידולים, אירועים מוחיים – 'שבץ', אפילפסיה וכ"ו), פגיעות נרכשות (תאונות דרכים, נפילות), או שינויים מולדים (שיתוק מוחין, תסמונת דאון). 

לעתים קרובות, בעקבות פגיעות מוחיות אנשים חווים שינויים וקשיים במגוון רחב של תפקודיים: 
גופניים, התנהגותיים, תפקודי חשיבה, ורגשות. 
לשינויים אלו עשויה להיות השפעה על תחומים רבים בחיים, ביניהם יחסים חברתיים ויחסים במשפחה,
תפקוד בסביבות לימודיות וסביבות תעסוקתיות. 

האתגרים הרבים שאנשים עם פגיעות ומחלות מוחיות מתמודדים עימם, גורמים פעמים רבות לחוויה של "ללכת לאיבוד"
ולהיות "בסרט אחר" ממה שעוברים אחרים בסביבה הקרובה. הטיפול מתמקד הן בעיבוד חוויית האבדן, הקושי והאתגר,
ברכישת אסטרטגיות קוגניטיביות והתנהגותיות לצורך התנהלות יעילה יותר ביום-יום.

בנוסף, נוירופסיכולוגים שיקומיים עוסקים באבחון נוירופסיכולוגי מקיף לאחר פגיעה מוחית או כאשר
יש חשש לפגיעה או לקות שאינה מאובחנת*. מטרת האבחון הנוירופסיכולוגי היא הערכה ממוקדת
של כוחות וקשיים קוגניטיביים, לימודיים, רגשיים ותעסוקתיים. באבחון מוערכים תפקודים קוגניטיביים כמו: 
תפיסה, קשב וריכוז, זיכרון, שפה ותקשורת, תפקודים ניהוליים (תכנון, ארגון, פתרון בעיות),
מתבצעת הערכה רגשית, התנהגותית וחברתית וכן נבחנות מיומנויות לימודיות ותעסוקתיות.
בעקבות ההערכות ניתנות המלצות לטיפול ולהתערבויות
(רגשי, קוגניטיבי, הוראה מתקנת, אחר) והמלצות לגבי יכולת ואופן השתלבות במסגרות תואמות גיל
(לימודים, השמה תעסוקתית, פעילויות חברתיות).
במידה ומדובר על אבחון נוירופסיכולוגי-דידקטי, המלצות להתאמות בבית ספר
(עזרה פרטנית, מסגרת מותאמת, התאמות במבחנים). 

* במסגרת הקליניקה מאבחנים נוירופסיכולוגים תחת הדרכתי. 

פסיכולוגיה שיקומית

הפסיכולוגיה השיקומית מתמקדת בהתמודדות לאורך החיים עם קשיים מתמשכים,
מגבלות או שינויים גופניים, חושיים, קוגניטיביים או רגשיים.
הפסיכולוגים השיקומיים עובדים גם עם מי שמתמודד עם מצבים מולדים,
וגם עם מי שההתמודדות שלו החלה במהלך החיים.
מגוון המצבים המובילים להתמודדות עם שינויים רחב וכולל: התמודדות עם מחלות כרוניות או
עם פגיעות גופניות, אבדן של אדם קרוב, 
קושי בהסתגלות לשינוי משמעותי בדרישות החיים, ועוד.

 

הטיפול הפסיכולוגי השיקומי  מתבסס על שילוב בין טכניקות וידע הן מתחום
הפסיכולוגיה הטיפולית הכללית, 
והן טכניקות וידע מתוך הנסיון בעבודה טיפולית
עם מצבי משבר, מצבים רפואיים ושיקום ייחודיים. הטיפול יכול להיות אישי, זוגי,

משפחתי ואף קבוצתי. בדרך כלל, הטיפול מתמקד בתחומים הבאים: 

  • תהליכי אבל ואבדן של תכונות ויכולות שהיו לפני ההתמודדות השיקומית
  • חיבור והשלמה בין חלקים בעצמי לפני ואחרי השינוי
  • מודעות עצמית וקבלה
  • התפתחות אישית ומציאת כוחות
  • ניהול יעיל ואופטימלי של מצבים רפואיים ומחלות
  • למידה של אסטרטגיות להתמודדות והסתגלות במציאות
  • אימון במיומנויות קוגניטיביות וחברתיות
  • הסתגלות ומימוש חברתי ותעסוקתי/לימודי

טיפול בילדים ונוער

ילדים ובני נוער פונים ומופנים לטיפול ממגוון רחב של סיבות:
קשיים רגשיים כמו חרדה, דכאון, פוסט טראומה, ערך עצמי נמוך ועוד;
קשיים התנהגותיים כמו התנהגות תוקפנית ומתנגדת, או התנהגות מופנמת וסגורה;
קשיים חברתיים, ביניהם קושי ליצור קשרים חברתיים משמעותיים, קושי בהבנה של מצבים חברתיים
ובהתנהגות חברתית מותאמת, נידוי חברתי; קשיים ביחסים בתוך המשפחה, ועוד.

בתוך כך, ילדים אשר מתמודדים עם ליקויים התפתחותיים או נרכשים כתוצאה של מחלות או תאונות,
עשויים להתמודד עם אתגרים נוספים, כמו קשיים בביצוע פעולות יומיומיות שגרתיות,  כאבים פיזיים,
צורך לשתף פעולה עם  תהליכים רפואיים שנועדו לשפר את המצב ומעורבות רבה יותר של
דמויות מטפלות בחייהם.  אתגרים אלו יכולים להשפיע על השגת יעדים תואמי גיל ועל השגת תחושה של עצמאות:
החל מפעילויות ביתיות כמו לקיחה עצמאית של כוס מארון הכוסות , צחצוח שיניים מול המראה,
קריאה מהנה בספר או משחק משותף בפלסטלינה ;
ועד השתתפות בפעילויות חברתיות כמו משחק תופסת עם ילדים אחרים או השתתפות בפעילות של תנועת נוער.
המשמעות של האתגרים הגופניים הללו איננה שילדים עם לקויות שונות אינם יכולים להשיג יעדים תואמי גיל
ולהיות שותפים מלאים לפעילויות עם בני גילם, אלא שכדי לעשות זאת עליהם להשקיע מאמץ,
נכונות, יצירתיות, ופעמים רבות להסתייע בעזרים ובהתאמות של הסביבה לצורך כך.  
ללא פתרונות יצירתיים והשקעת מאמץ, הליקוי ההתפתחותי או הנרכש הופך למגבלה של ממש.
מגבלה זו עשויה להוציא את הילד מתוך קבוצת בני גילו ולמנוע ממנו לממש את יכולותיו.
בנוסף לקשיים הפיזיים, הקוגניטיביים או החושיים שעשויים לפגוע ביכולת להשתתף ולהיות חלק מקבוצת בני הגיל,
פעמים רבות ההתמודדות עם לקות גופנית כוללת גם דרישה להתמודד עם תגובות לא נעימות ולא מבינות של הסביבה,
וגם עם השלכות רגשיות של התמודדות מתמשכת עם קושי, מאמץ ותחושת אחרות.

הטיפול הפסיכולוגי עם דגש שיקומי נועד לתת מענה להיבטים השונים הרגשיים, ההתנהגותיים, הסביבתיים, המשפחתיים והחברתיים.
בהתאם לאתגרים המרכזיים העולים בזמן הפניה לטיפול או במהלך הטיפול, נבנית תכנית טיפולית אשר כוללת לרוב טיפול פרטני עם הילד,
עבודה טיפולית עם ההורים ובמידת הצורך התערבויות עם גורמים נוספים בסביבה (בית הספר, מטפלים גופניים אחרים, הפניה לייעוץ פסיכיאטרי ועוד).
כיוון שלעתים קרובות הילד לא יזם את הפניה לטיפול, השלב הראשון בטיפול הפרטני עימו הוא שלב יצירת קשר ובניית אמון הנדרשים לצורך המשך העבודה הטיפולית.
בנוסף, שיטת הטיפול משתנה מילד לילד ומותאמת ליכולותיו המילוליות, קוגניטיביות, פיזיות ורגשיות וכן לשלב ההתפתחותי שבו הוא נמצא.
שיטת הטיפול יכולה לכלול משחק יצירתי, רגשי או חברתי או שיח מילולי.
העבודה הטיפולית עם ההורים היא אבן יסוד בטיפול של ילדים ובני נוער, ותדירותה משתנה בהתאם לצורך הטיפולי
ונעה בין פגישות שבועיות לפגישות בתדירות נמוכה יותר.